שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

מכתב פרידה

בשבוע שעבר נפל הפור: החלטתי לעזוב בסוף החודש את שישה צבעים, ולהמשיך הלאה בחיי. צעד זה נובע ממגוון שינויים בחיי האישים שדורשים ממני היערכות אחרת.

חשוב לי להדגיש כי צעד זה אינו מגיע מתוך אי-נחת ביחס לשישה צבעים; אדרבא, ההפך הוא הנכון. חבר אמר לי כשסיפרתי לי שאני מחליף מקום עבודה, “אבל חשבתי שאתה באמצע צמיחה". ואמנם, הייתי בתהליך של צמיחה אישית משמעותית במסגרת העבודה בשישה צבעים. מעבר לכך, אני חש כי שישה צבעים התחילה בעצמה בתהליך של גדילה והתפתחות משמעותים, אשר אני זכיתי להיות שותף להם.

בעיניי, שישה צבעים היא יוזמה מעולה, העונה על נישה שמאוד מאוד חסרה בחברה. מן הבחינה של התפיסה החברתית הרחבה, מה ששישה צבעים עושה הוא מה שכל קבוצה מדוכאת צריכה לעשות: להיבנות מבפנים כדי להגיע החוצה עם כוחות חזקים ולהאבק על מקומה החברתי (עדיף בליווי של מליציה (: ).

כשנכנסתי לתפקיד לפני כחצי שנה הייתי ספקן לגבי הרעיון העומד מאחורי שישה צבעים. אולם, לאט לאט הצלחתי יותר ויותר לקבל את הרעיון, להבין את חשיבותו, ולאמצו. מימוש הרעיון עדיין בחיתולים; דרוש עוד הרבה אורך רוח כדי לייצבו על הרגלים האחריות. ואין לי ספק שכאשר יתייצב, הוא יתחיל לנשוך, לבעוט ולנפץ את העולם.

ברוך ובנצי היקרים, שלקחתם על גבכם את ההקמה של שישה צבעים: לו היו עוד שהיו מוכנים לתת רבע ממה שאתם נותנים למען המטרות שחשובות לכם. אתם זוג יקר, שאזכור את המסירות והנתינה שלו לעוד שנים רבות. בעיקר אזכור את האהבה העצומה בינכם.

נשמור על קשר,

אלדד