שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

בראיון עבודה, ברוך, ציין שחלק מן התוצרים של העבודה שלי זה כתיבה אחת לשבועיים בבלוג. אומנם אני מתבטא חלק ניכר של היום בכתב ובכלל לא רע, אך לקוי למידה זו משימה שתמיד מאיימת עלי בהתחלה ואמצא תמיד איזה תרוץ טוב למה לדחות אותה. חלף לו חודש +4 ימים מאז שנכנסתי לתפקיד ואני כותב את הבלוג הראשון שלי. (בלוג מילה מוזרה, עוד הינדוס שלא ברור מאיפה הגיע לו לשפה ולא לתרבות אבל ניחא, אבל עדין אני מתעקש להבין את התופעה התרבותית המוזרה הזו, אשאל איזה חברה שכותבת תזה בנושא...)

אז מה היה לי בחודש החולף?- עצור נתחיל חודש וחצי לפני, התאריך שידעתי שהתקבלתי לעבודה. אז חוץ מכל החששות, אי הודאות והשאלות שעולים בעת התחלה של עבודה חדשה. עלתה עוד שאלה קצת מוזרה "איך אני אמור להסביר שאני כהטרוסקסול הולך לעבוד בארגון להט"ב?", לעצמי כרגיל, לא היה קושי להסביר.

זה די דומה לשאר הדברים האחרים שאני מתעסק בהם מתוך ענין והרבה יותר מזה מתוך תחושה של שייכות למאבק. וכך מצאתי את עצמי בעל החזות, הדיבור וצ'סטות האשכנזים כל כך, מרכז את הדוברת וההסברה של ה"קשת הדמוקרטית המזרחית", ושוב פעם בשאלות של מגדר, את עצמי כגבר יחד בקבצות פמינסטיות שונות (אני עדין רואה עצמי כחלק אומנם לא רישמי של קואלצית נשים) רוצים עוד כל מיני אקסמירנים בזהות שלי אני יכול לספק לא מעט. אפשר להסביר זאת בצורה ממש פשוטה על אף המורכבת שבא. אני כמי שמגיע מלב ליבה של ההגמוניה הישראלית (בכלל)בהרבה תחומים (חוץ מרקע כלכלי, אבל בפעם אחרת אפתח דיון על מה יותר חשוב הון סימבולי או הון מטראלי), אהיה תמיד לצד מי שאיננה מגיעה מן המקום הזה. (* זו לא שגיאה אני משתדל לכתוב בערבוב מיני בגוף שני או שלישי רבים). אז מי שעדין איננו מבין, בירה לילה ואני אצליח להסביר. אבל כמובן שזה לא הכי קל כי הרוב העולם רואה אותו מנקודת המבט של החזקים.

נחזור לחודש החולף. נכנסתי לתפקיד בתקופה מאוד מבולגת. אני כבר רגיל להיות במסגרות מבולגות זה בסדר. הרבה עבודה והרבה מאוד בזבוז אנרגיות. אבל מן הצד השני הרבה מאוד רוח טובה, התהלהבות ורצון כנה לפתור את הבעיות הללו ולקדם פעילות מאוד מאוד חשובה. יצא לי להפגש עם הרבה מאוד דמיות שבנסביות אחרות לא היית נחשף להן. היה כיף ונראה לי שהולך להיות ככה בעתיד.

כבר ימים ממש כואב לי הגב וזה לא ברור למה. כנראה עודף מאמץ או משהו דומה. בעיות של שחיינים...