שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

קטע זה נכתב בתגובה למאמרו של זיו תדהר "אל תקרא לי זונה" - שהתפרסם באתר גוגי (קישורית http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=8097)

זיו היקר,
אכן, היית אמיץ וחשפת את מה שלא כל אדם ממהר לחשוף: אתה אנושי, לא מושלם, לא מתמודד נוצץ בתוכנית ריאליטי. אדם מן השורה. גם לך יש צרכים ולפעמים, קשה לך להגשים אותם.
אני מאוד מזדהה עם זה.
גם לי היו תקופות שהרגשתי, אוף, אתרי ההיכרויות האלו לא עוזרים בכלום, הם בעצמם סוג של התמכרות. ועוד ערב באויטה גם לא יביא לי את הסקס שאני רוצה. ולא, לא בא לי להתפשר על שום דבר.

אבל לא הצלחתי להתחבר לקלות שבה אתה משווה את רכישת שירותי המין, לקלות שבה אתה רוכש קוראסון קינמון. הרי אין באמת מה להשוות בין השניים. אולי אצלך זה נראה פשוט, טבעי - אבל זה ממש לא כך. איני מתימר להיות סוציולוג גדול, או חוקר - אבל כמו לך, גם לי יש כבר כמה שנים ב"אוניברסיטה של החיים". ולצערי, למדתי כבר על בשרי, שזנות היא לא מקצוע. זנות היא מצב נפשי. יותר נכון זנות היא מחלה נפשית. מחלה מסוכנת, מדבקת, ממכרת, הרסנית, משחיתה כל חלקה טובה.

יכולנו לקיים הרבה דיונים תיאורטיים, אבל בפשטות, שנינו יודעים שהזנות היא לא האופציה שאתה רוצה לעודד. הרי גם אתה לא היית רוצה למכור את גופך בתמורה לכסף - ואם חסר כסף, הרי שהבעיה, לשיטתי, היא בעיה חברתית ולא בעיה פרטית. ההנחה של ההסדרה החברתית שלנו היא, שלכל אדם יש הזכות לחיות בכבוד, גם אם אין לו עבודה, וגם אם אין לו הורים עשירים. וגם אם הוא מתמחה במשפטים. יש מנגנונים שנועדו להבטיח את זה. ואם הם לא עובדים, או עובדים לא מספיק טוב, זו בעיה שצריך להתמודד איתה במישור הזה. ולא ע"י מכירת גופנו.

אני רק רוצה לספר לך, שהחיים הובילו אותי להכיר כמה זונות. ולמדתי להכיר את יכולתה של המחלה הזו למחוק פרקים שלמים באישיות, הכח ההרסני שלה. אני לא מנסה להטיף לך מוסר - וגם ניכר היה בכתיבתך, שברצונך לסייג את הדברים שכתבת לכדי מקרה פרטי, מובחן. אבל תבין שאין שום לגיטימציה מבחינתי לסחר חליפין שכזה. גם פעם אחת בה אדם מוכר את גופו - יוצרת השפעה. והעובדה שיש אנשים שמוכנים למכור את גופם - תעודת עניות היא, למצב החברה שלנו, ולא נועדה להקל על המצפון של המקרבנים.

ואגב - אני מסכים לכל מילה במאמר התגובה שכתבה לך רעות מבית דרור (קישורית http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=8106)