שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

יובל אגרט, תודה על התמונה.

קודם כל יפה שיש מפגש כזה באמצע הסערה. אני מאוד מעריך את זה שאנשים טורחים לפנות את הזמן ולהגיע באמצע הסופה עד תל אביב הפקוקה כדי לדבר על טובת הכלל.

קצת חבל שלא הצלחנו להראות חזית כזו לפני הבחירות; עוד כמה מנדטים לאותם חברי כנסת בודדים שטרחו להגיע היום, ומצבינו היה מצויין.

לי מאוד קשה להגיע לאסיפות מהסוג הזה. אין באמת מגוון במפגשים הללו, כפי שענת ניר הזדרזה להעיד על התמונה. נשים, טרנס, בי, פריפריה, ארוניסטיםות, דרי רחוב, עובד/י מין, רוב הקולות הללו מושתקים.

דבר נוסף שמקשה עליי, זה שבמפגשים כאלו יש יותר תחושה של (תוסיפו במרכז המעגל מדורה) פולחן דתי / פולחן אגו, מאשר יש תחושה של דיון פורה. מרגיש לי שבסבב כזה, החשובים מדברים קודם, לשאר נותנים פחות מ-2 דקות לכל אחד - ובעיקר יוצאים עם ההרגשה החריפה, שההחלטות התקבלו כבר בחדר אחר, עוד לפני שהאסיפה הזו התחילה.

אולי צריך שנעבור כפי שעשו הטרנסים, לשולחנות עגולים. ולמנגנון קבלת החלטות מבוזר יותר, כזה שמאפשר למי שלוקח אחריות וטורח להגיע, להיות שותף גם לסמכות ולקבלת ההחלטות.

אני מוצא נחמה בכך שדווקא יאיר הוכנר הוביל את הפקת ההפגנה של מחר בערב, ומרגיש נוח להעדר מהפגישה. זה מעורר בי תקווה ליכולת של המגוון לנצח את הפולחן.

בברכת "תחריר-סילמן-פראוור-להטבופוביה: אותה מהפיכה", ברוך 'ההומו' אורן

נ.ב. תודה ל Lin Chalozin-Dovrat על הניסוח המדוייק מלפני שנתיים וחצי: מי זה העם ומה הוא דורש / לין חלוזין-דברת / 10.08.2011 / התצורה הפוליטית "תחריר" מיוחדת בכך שהיא מבקשת להגדיר מחדש את הפוליטי. המנדט של הנהגת התחריר הישראלית מותנה ביכולת להעמיד מנגנון משתף, ייצוגי ושוויוני

צילום: יובל אגרט, פייסבוק