שישה צבעים בונים קהילה גאה בישראל

סדרת מאמרים לצד התהליך הקהילתי לקראת מצעד הגאווה בתל אביב ובצל טראומת הפיגוע בבר-נוער.

>>>> שלבים בהחלמה מטראומה
1. בניית בטחון
2. זיכרון ואבל
3. חיבור מחדש עם היום-יום

הקהילה שלנו חוותה טראומה ב1 לאוגוסט האחרון. תפקידינו כמנהיגי הקהילה, להכיר בכך, לתת לזה את המקום, להושיט יד מחבקת לכל מי שרוצה או צריך, ולהוביל מהכאב לעבר חיבור מחדש.

יאן אנדריאה, מומחה לנושא התמודדות עם טראומה בקהילה <קישור: עיבודש טראומה ומנהיגות בה"פ>, ממליץ להכיר בשלבי ההתמודדות הללו, ולפעול לאורם, כלומר, לתת מקום לבנות את הבטחון, ולהיות בטוח שיש תחושת בטחון, לפני שממשיכים לבניית הזיכרון והאבל.

חשוב לי לציין את זה כי אני רוצה לדבר על מצעד הגאווה בהקשר של בניית בטחון. לא בטחון אישי שלי, אלא בטחון שלנו כקהילה: בזהות שלנו, ביכולות שלנו. ומתוך בטחון בכח שלנו, כקהילה, לשאול - האם אנו מסוגלים להישיר מבט קדימה ולבחון מהי האחריות שלנו מול החברה הישראלית.

>>>> חותלות בוורוד ניאון או: אני אהיה מוכן לההרג על זכותך להגיד את דעתך שאיני מסכים לה
כל שנה, וגם השנה, חוזר הדיון <קישור: פייסבוק תלבושת אחידה> על כך שהתקשורת המסחרית תמיד תמצא את אותו הגברבר שהחליט שכיף לו להגיע למצעד ולחגוג את מיניותו בבגד ים חושפני וחותלות ורודות. יש בזה משהו מאוד חתרני, להגיד שאני בטוח בזהות שלי גם אם אני אסון אופנה מהלך. ועם זאת, האם הוא מייצג? האם זו התמונה שצריכה לסכם את מצעד הגאווה הגדול, הרשמי?

אז קודם כל יש לי וידוי: גם אני הגעתי פעם למצעד הגאווה עם בגד ים חושפני, ואני ממש לא ממליץ לכםן כי אחרי זה נשרפתי כל כך שממש חששתי שמא אצטרך כבר לבקש שישריינו לי מיטה במחלקת סרטן עור. ככה שאני מבין את הצורך בחופש הלבוש במצעד, איך נאמר, באופן מאוד אישי ואינטימי.

מעבר לזה, אני רוצה להגיד: ההחלטה לקיים את המצעד ביום שישי גוררת את הסיקור הצהוב הזה <קישור: נגד חותלות ורודות 2008><קישור למאמר שטרם נכתב: על הרעיון של יום חמישי בערב> - כי אם כל השבת יושבים עם התמונות מהמצעד ומנסים לחשוב מה יהיה הכי צהוב, בסוף מוצאים תמיד את ההומו מחמד הזה עם החותלות בצבע ורוד ניאון.

מצד שני, כל פוליטיקאי מתחיל יודע שכדי להגיע למהדורת החדשות, כלומר, אם אתה רוצה להיות רצינית - אתה צריכה לקיים מסיבת עיתונאים בדיוק בשעה שמונה, כדי שיהיו חייבים להעביר את זה בשידור ישיר בחדשות ערוץ 2. אז אם עושים מצעד ביום חמישי, מקבלים סיקור אחר.

בנוסף לכך, אני באמת מוכן שכל גברבר או בכלל כל איש/ה, בלא תלות בסגנון הלבוש שלה/ו, ייצג אותנו בתמונת סיכום של המצעד. זה לא כזה רלוונטי מה יש בתמונת הסיכום, מה שחשוב בתהליך של סיכום המצעד והפיכתו לערך היסטורי, זה דווקא סוגיית הכמות ולא האיכות <קישור למאמר שטרם נכתב: מפגן כח>.


* מה יהיה על המשאית ואילו משאיות יהיו
בהמשך להצעה שלי מישיבת ראשי הארגונים האחרונה <קישור: גוטרנס ישיבת ארגונים>, ישבתי עם 2 ידידים ושכתבנו את מסמכי ה"אני מסכים להיות על משאית" למעין אתיקה להפעלת משאיות ורקדניותם במצעד הגאווה. זה חשוב להעלות את המודעות לנושאים הללו, כי כפי שכבר אמרתי, הדבר האחרון שיגרום לי לחגיגה במצעד הגאווה הוא עוד דיילת מכירות סטרייטית שאולצה ללבוש מינימלי ומשפיל בשביל למכור לי משקה אנרגיה בשכר שאיני בטוח שמגיע לשכר מינימום.

* קריאה לפעולה
אפשר להביע תמיכה באתיקה למשאיות במצעד <קישור: אתיקה למשאיות במצעד>, אפשר לכתוב אתיקה משלכם, אפשר לבוא עם חותלות ורודות למצעד ואפשר גם להגיע עם חליפה ועניבה.

מה שבטוח, במיוחד לאור האלימות המשטרתית <קישור: מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח במעצר> <קישור: המשטרה חורגת מסמכות עוצרת ליצנים> <קישור עם תמונות: משטרה מפעילה מדיניות של יד ברזל> לאחרונה, שחשוב להביע את דעתנו ולו רק לשם שמירה על המרחב הדמוקרטי כאן.


נכתב בערבול מגדרי ומכוון לכל המינימות.